<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך מר זוטרא רבה</h1>
<h2>דף נ.</h2>
מר זוטרא רבה דגרסינן בבמה טומנין [שבת נ' ע"א] ובמס' ביצה פ"א [ח' ע"א] דרש מר זוטרא משמיה דמר זוטרא רבא והוא שייחד לה קרן זוית וקאי אהא דאמר רב יהודא אמר שמואל מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בה כל צרכו ומסיק מר זוטרא משמיה דמר זוטרא רבא והוא שייחד לה קרן זוית. וראיתי שהקשה בתוספות ריב"א הלוי שמואל מאי קמ"ל ברייתא היא דהא עלה קאי הא דתניא כשאמרו אפר כירה מוכן הוא וכו' עד הכניס עפר לגינתו או לחורבתו מותר לכסות בו כ"ש כשמכניס מלא קופתו עפר וייחד לה מקום דמותר, ונ"ל דלא שייך למיפרך הכי חדא דברייתא אינה שגורה כולי האי כמשנה ואפילו אם שגורה ברייתא זו אשמעינן רב יהודא מאי דלא שמעינן בברייתא, והמכניס עפר לגינתו וחורבתו אין רגל מצויה שם הילכך כיון דאינו בטל אגב קרקע אין כאן לא חופר ולא מזיז עפר ממקומו ותלוש גמור הוא, אבל כשמכניסו לבית שרגליים מצויין שם כמאן דבטליה דמי, ואימא ליתסר, קמ"ל כיון דייחד לה קרן זוית לא דייש ליה ולא בטל ליה אגב קרקע הילכך מותר ומשום מוקצה נמי ליתיה, דלא מיבעי' הא דרב יהודא כיון דמעיקרא מיחד לה קרן זוית דזימון גמור הוא אלא אפילו לגינתו או לחורבתו אע"ג דייחדו לדבר האסור כל זמן שלא נתבטל מותר הוא משום דדעתיה עילויה כן כתבתי בתוספ' במס' ביצה, וחוזר אני בי דמילתא דרב יהודא וברייתא תרתי נינהו דהיכא דהכניס עפר לגינתו ולחורבתו ודאי מוקצה הוא לכסות בו כל דבר מאוס אבל לכיסוי מצוה מותר דהיינו כיסוי דם. ומילתיה דרב יהודא דהכניס וייחד מקום כה"ג ודאית מוכן לכל דבר על ידי ייחוד המקום שייחד שם, אבל הכניס לגינתו וחורבתו אינו מוכן אלא לכיסוי בלבד, דה"ג בירושלמי עלה דהא [ביצה פ"א ה"ג] תני הביא עפר לטוח בו את גגו סיד לסוד את ביתו מכסין בו אית תנא תני אין מכסין לית אמר רב חסדא דאמר מכסין לשעבר פי' בלא נמלך והרואה אותו מכסה בו אין צריך למחות בידו, מ"ד אין מכסין בבא לישאל בתחילה פי' נמלך וזה עיקר דהא כי מייתינן להא בבמה טומנין אהכנה הוא דמייתי כדמסיק [שבת נ' ע"א] אמרוה רבנן קמיה דרב פפא הא כרשב"ג, דאי כרבנן הא אמרי דבעינן מעשה, חריות של דקל שגזרן לעצים ונמלך עליהן לישיבה צריך לקשר רשב"ג אומ' אין צריך לקשר ופליגי רב ושמואל דלרשב"ג מחשבה עביד להו הכנה ש"מ דצריך להכנה אבל לכסות התירו אפילו אינו כל כך מן המוכן, דאפר כירה שהוסק מערב י"ט אפילו לא הזמינו כלל מוכן הוא לכיסוי וכדמסיק רבא [ביצה ח' ע"ב] הכניס עפר לכסות בו צואה מותר לכסות בו דם ציפור, דם ציפור אסור לכסות בו צואה, ואע"ג דנהרבלאי פליגי ואמרי אפי' הכניס לכסות בו דם ציפור מותר לכסות בו צואה היינו טעמא כיון דע"י הכנסה הזמינו לשום דבר מוכן הוא אף לכל. ובירושלמי [ביצה פ"א ה"ג] פליגי נמי במילתיה דרבא וקאמר התם ר' אבין בשם רבנן דתמן זאת אומרת שאין אפר כירה מוכן אלא למצוה. ובתוספתא בתחילת ביצה (אחר) [אפר] שהוסק בי"ט אין מכסין בו בי"ט לפי שאינו מן המוכן, היה לו עפר בתוך ביתו לטוח כל גגו וסיד לסוד בו את ביתו מכסין בו. ונראה כי מר זוטרא דדרש משמיה דמר זוטרא רבה כי הוא מר זוטרא דכל התלמוד חבר לאמימר ומרימר ורב אשי בכמה מקומות [ברכות ל' ע"א, מ"ד ע"ב], ומר זוטרא סתם חבר לרב אשי חסיד גדול היה שהרי סמך רב אשי על נס כשהיו יושבין אפתחא (דאזדגיזר) [דאיזגדר] מלכא וחזייה רב אשי לאפי דמר זוטרא דחוורו אפיה ושקל באצבעתיה ואנח ליה בפומיה וסמך אניסא דאשתכח (חיורא) [חתיכת] דבר אחר בההוא דוכתא דאנח אצבעתיה עליה כדאיתא בכתובות פ' אע"פ [ס"א ע"א] ונראה כי מר זוטרא הוא ומרימר ראשי ישיבות היו אלא שמרימר נראה שזקן ממנו שהרי בכל מקום מזכירין יחד, כי ההיא דברכות בהל' אחרונה דאין עומדין להתפלל [ל' ע"א] מרימר ומר זוטרא בשבתא דריגלא הוו מכנפי להו בי עשרה ומצלו והדר נפקי לפירקא. וכההיא דאין צדין הל' שחטה בשדה לא יביאנה במוט [ביצה כ"ה ע"ב], מרימר ומר זוטרא הוו מכתפי להו בשבתא דריגלא באלונקי, בכל מקום שמזכירין יחד מקדים מרימר למר זוטרא וכבר כתבתי למעלה בסדר אשי היאך נהגו עם רב אשי שהיו כפופין לו. ומר זוטרא רבה לא יכולתי להוכיח על פי הלכ' בימי מי היה וגם לא מצינו בתלמוד דבריו בלשון אמר מר זוטרא רבה. ורציתי לדקדק מתוך הלכ' כי מר זוטרא שהיה בימי רב אשי לא מצינו [למימר] שהיה בימי ר' אלעזר בן פדת תלמיד ר' יוח' אבל מר זוטרא אחר מצאתי שהיה בימיו אם נפרש כל שלחו מתם שהוא ר' אלעזר כדקא מסיק בשלהי פ"א דסנהדרין [י"ז ע"ב], אם כך הוא מצינו למימר דהוא מר זוטרא רבא דה"ג בפ"א דברכות [ח' ע"א] על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא ר' יונתן אמר לעת מצוא זו תורה ר' יוחנן אמר לעת מצוא קבר רב נחמן בר יצחק אמר לעת מצוא מיתה מר זוטרא אמר לעת מצוא בית הכסא ושלחו מתם הא דמר זוטרא עדיפא מכולהו. וכתבו הגאונים כ' רב שרירא כי בשנה שנפטר ר' יוחנן לג"ע באותה שנה נפטר ר' אלעזר תלמידו אחריו וכיון דשלחו מתם היינו ר' אלעזר א"כ מר זוטרא זה יכול להיות מר זוטרא רבה, אלא דקשיא לי כי מצינו שלחו מתם בדברי אמוראים אחרונים ואפילו באותן שהיו אחר רב אשי כדאיתא באילו טריפות הל' סימני חיה (לא) נאמרו [חולין נ"ט ע"ב] ההוא עיזא כרכא דהוו בי ריש גלותא דעקרו מיניה מלא צנא דתרבא רב אחא אסר רב שמואל בריה דר' אבהו שרי, שקל רב שמואל בריה [דר' אבהו] ואכל מיניה ושלחו מתם הל' כרב שמואל בריה דר' אבהו והזהרו ברבינו אחא שמאור עיני הגולה הוא, ורב אחא זה הוא רב אחא בר פלוגתיה דרבינא שמחמיר בכל מקום בר מאומצא ביעי ומזירקי כי אין לתלות כי אם בזה רב אחא בר פלוגתיה דרבינא מדקא פליג על רב שמואל בריה דר' אבהו שהוא בדור אחר רב אשי כדאיתא באלו טריפות סוף גמרא הריאה שניקבה [חולין מ"ט ע"א], אינקיבה ריאה היכא דמשמשא ידא דטבחא תלינן או לא רב אחא בריה דרבא אמר תלינן ומר זוטרא בריה דרב מרי אמר לא תלינן. אמר רב שמואל בריה דרב אבהו אבא מריש כלי דרפרם היה ואמר תלינן, אלמא דר' אבהו אבי רב שמואל שחלק על רב אחא בעיזא דבי כרכא הוה מריש כלי דרפרם, ורפרם סתם בימי רב אשי היה כדאיתא בהגוזל קמא [ב"ק צ"ח ע"ב] ובכתובות פ' הכותב [פ"ו ע"א] הלכה דדינה דגרמיה כפייה רפרם לרב אשי ואגביה ביה כי כשורא לצלמי, ואפילו הכי גרסינן שלחו מתם הזהרו בדברי רב אחא אעפ"י שהלכה כר' שמואל בריה דר' אבהו, ואי אפשר לומר שר' אלעזר האריך ימיו עד ימיהם כאשר כתבתי. הילכך קשה לי להוכיח משלחו ליה מתם, והוא גופא קא קשיא לי היאך נפרש שלחו מתם דכל התלמוד על ר' אלעזר. ובכמה דוכתי אשכחן דמר זוטרא אמר הל' משמיה דרב פפא, כההיא דאילו טריפות הל' דנפולה [חולין נ"א ע"ב] אמר אמימר משמיה דרב דימי מנהרדעא נפולה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים מר זוטרא משמיה דרב [פפא] אמר כנגד כל החלל.
